גמרא
פירוש
כִּי מָטֵי לְבֵי בְלִיעֵי מְלָא כּוּזָא דְּמַיָּא מִבֵּי בְלִיעֵי כַּד אֲתוֹ אוֹקְמִינְהוּ קַמֵּי קֵיסָר חֲזָנְהוּ דַּהֲווֹ מְעַנִּי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
כי מטא לבי בליעי – מקום שיש בים שבולעין מים אחרים ואיכא דאמרי היינו בארה של מרים:
דהוו מעני – כמי שגלה ממקומו ולא היה להם מענה לשון:
אקשו לאפי מלכא – כשהרגישו עפרם גבה לבן על עפרתן ואקשו לאפי מלכא והיו משיבין דברים לפני המלך בגאוה:
א״ל – לר׳ יהושע כל דבעית עביד בהו: שרנהו בתיגרא – בכלי בכד גדול:
עד דשמיט כתפיהו – מינייהו וכלו ואזיל: חמורו שלא בכרה – שמעולם לא ילדה אלא עכשיו וילדה ב׳ זכרים:
נותן טלה א׳ לכהן – בשביל פדיון אותו שיצא תחלה:
ואם ילדה זכר ונקבה ואינו יודע איזה יצא ראשון אי הזכר שהוא קדוש בבכורה מפריש טלה אחד כדי להפקיע קדושת בכור ספק להפקיע איסורו:
והוא – אותו טלה יהיה לעצמו של ישראל ויהיה חולין גמור ומותר לאוכלו מ״ט משום דאמרינן המוציא מחברו עליו הראיה וכיון שהכהן אינו יכול להביא ראיה שהזכר יצא ראשון הלכך הוא לעצמו של ישראל:
זכר ונקבה – שאחת ילדה זכר ואחת ילדה נקבה נותן טלה אחד לכהן. בשביל אותו שילדה זכר: שני זכרים ושתי נקבות – שכל אחד ילדה זכר ונקבה ואינו יודע איזה יצא ראשון:
אין כאן לכהן כלום – אבל יפריש ב׳ טלאים לעצמו: אחת שבכרה כבר ואחת שלא בכרה מעולם אלא עכשיו וילדו ב׳ זכרים כו׳: שנאמר ופטר חמור וגו׳ – האי שנאמר לא משמע עלה דמלתא דקאמר אלא בבא לחודה קאמר כלומר האי דכתיב ופטר חמור תפדה בשה לא שנא בשה לחוד אלא אפי׳ בעז או בזכר או בנקבה או בגדול או בקטן או בתם או בבעל מום כשר לפדות:
ופודה בו פעמים הרבה כלומר אם בא לידו אותו שה שנתנו לכהן בפדיון פטר חמור אחד וחזר הכהן ומכרו לו או נתנו לו יכול לפדות בו באותו שה פטר חמור אחר בכל עת שיבא לידו יכול לחזור ולפדות בו או שאם היה כן שהפרישו לעצמו כדאמרן ונולד לו פטר חמור אחר ודאי יכול לפדותו באותו שה עצמו ואותו טלה שהפרישו לעצמו הוי חולין גמורין ונכנס לדיר להתעשר עם שאר כבשיו:
ואם מת נהנה בו ישראל שהפריש שה ליתנו לכהן בשביל פטר חמור ודאי ולא הספיק ליתנו לכהן עד שמת נהנה בו כהן בעורו ובנבילתו דמעידנא דאפרשיה זכה בו כהן וברשותיה קאי: דאי ריה״ג – הא אמר באידך פירקין דאפשר לצמצם כדאמרי׳ ריה״ג אומר שניהם לכהן שנאמר הזכרים לה׳ הכא נמי אי ר׳ יוסי הוא נותן ב׳ טלאים לכהן מיבעי ליה דהא אית ליה אפשר לצמצם דיצאו שניהם כאחת: שאני התם – גבי בכור בהמה טהורה הזכרים לה׳ משמע שניהם אבל הכא בפדיון פטר חמור לא כתיב הזכרים: הא מיעט רחמנא הזכרים – דכתיב הזכרים אחרינא דמייתר כל פטר רחם הזכרים למעט אחריני דהני דקדושת הגוף נינהו הזכרים לה׳ תרוייהו אבל בקדושת דמים לא: בשלמא לר׳ ירמיה – דפסיק ואמר דלא כר׳ יוסי היינו דלא קתני הכא בחמור שלא בכרה ויצאו ראשיהם כאחד כדתני במתניתין דאידך פירקא דאיירי בה ר׳ יוסי אלמא דהא מתני׳ לאו ר׳ יוסי היא:
אלא לאביי – דבעי לאוקמה כר׳ יוסי ליתני הכא ויצאו ב׳ ראשים כאחד ואע״ג דמצומצמין אינהו דאפשר לצמצם חד הוא דקדוש דהא מיעט רחמנא הזכרים. ועוד הא אשכחן בברייתא דתני ויצאו ב׳ ראשים כאחד ריה״ג אמר שניהם לכהן שנאמר הזכרים לה׳: והא כי כתיב האי הזכרים לה׳ בקדושת הגוף כתיב והיכי מצי למילף לפטר חמור מיניה אלא משום שנאמר הזכרים לה׳ גבי בכור בהמה טהורה ילפינן נמי מיניה לפטר חמור ואם איתא דמתני׳ ר׳ יוסי היא ליתני נמי במתני׳ ויצאו אלא מדלא קתני ש״מ דלא ר׳ יוסי היא אלא רבנן ותיובתא לאביי:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
דהוו מעני – כמי שגלה ממקומו ולא היה להם מענה לשון:
אקשו לאפי מלכא – כשהרגישו עפרם גבה לבן על עפרתן ואקשו לאפי מלכא והיו משיבין דברים לפני המלך בגאוה:
א״ל – לר׳ יהושע כל דבעית עביד בהו: שרנהו בתיגרא – בכלי בכד גדול:
עד דשמיט כתפיהו – מינייהו וכלו ואזיל: חמורו שלא בכרה – שמעולם לא ילדה אלא עכשיו וילדה ב׳ זכרים:
נותן טלה א׳ לכהן – בשביל פדיון אותו שיצא תחלה:
ואם ילדה זכר ונקבה ואינו יודע איזה יצא ראשון אי הזכר שהוא קדוש בבכורה מפריש טלה אחד כדי להפקיע קדושת בכור ספק להפקיע איסורו:
והוא – אותו טלה יהיה לעצמו של ישראל ויהיה חולין גמור ומותר לאוכלו מ״ט משום דאמרינן המוציא מחברו עליו הראיה וכיון שהכהן אינו יכול להביא ראיה שהזכר יצא ראשון הלכך הוא לעצמו של ישראל:
זכר ונקבה – שאחת ילדה זכר ואחת ילדה נקבה נותן טלה אחד לכהן. בשביל אותו שילדה זכר: שני זכרים ושתי נקבות – שכל אחד ילדה זכר ונקבה ואינו יודע איזה יצא ראשון:
אין כאן לכהן כלום – אבל יפריש ב׳ טלאים לעצמו: אחת שבכרה כבר ואחת שלא בכרה מעולם אלא עכשיו וילדו ב׳ זכרים כו׳: שנאמר ופטר חמור וגו׳ – האי שנאמר לא משמע עלה דמלתא דקאמר אלא בבא לחודה קאמר כלומר האי דכתיב ופטר חמור תפדה בשה לא שנא בשה לחוד אלא אפי׳ בעז או בזכר או בנקבה או בגדול או בקטן או בתם או בבעל מום כשר לפדות:
ופודה בו פעמים הרבה כלומר אם בא לידו אותו שה שנתנו לכהן בפדיון פטר חמור אחד וחזר הכהן ומכרו לו או נתנו לו יכול לפדות בו באותו שה פטר חמור אחר בכל עת שיבא לידו יכול לחזור ולפדות בו או שאם היה כן שהפרישו לעצמו כדאמרן ונולד לו פטר חמור אחר ודאי יכול לפדותו באותו שה עצמו ואותו טלה שהפרישו לעצמו הוי חולין גמורין ונכנס לדיר להתעשר עם שאר כבשיו:
ואם מת נהנה בו ישראל שהפריש שה ליתנו לכהן בשביל פטר חמור ודאי ולא הספיק ליתנו לכהן עד שמת נהנה בו כהן בעורו ובנבילתו דמעידנא דאפרשיה זכה בו כהן וברשותיה קאי: דאי ריה״ג – הא אמר באידך פירקין דאפשר לצמצם כדאמרי׳ ריה״ג אומר שניהם לכהן שנאמר הזכרים לה׳ הכא נמי אי ר׳ יוסי הוא נותן ב׳ טלאים לכהן מיבעי ליה דהא אית ליה אפשר לצמצם דיצאו שניהם כאחת: שאני התם – גבי בכור בהמה טהורה הזכרים לה׳ משמע שניהם אבל הכא בפדיון פטר חמור לא כתיב הזכרים: הא מיעט רחמנא הזכרים – דכתיב הזכרים אחרינא דמייתר כל פטר רחם הזכרים למעט אחריני דהני דקדושת הגוף נינהו הזכרים לה׳ תרוייהו אבל בקדושת דמים לא: בשלמא לר׳ ירמיה – דפסיק ואמר דלא כר׳ יוסי היינו דלא קתני הכא בחמור שלא בכרה ויצאו ראשיהם כאחד כדתני במתניתין דאידך פירקא דאיירי בה ר׳ יוסי אלמא דהא מתני׳ לאו ר׳ יוסי היא:
אלא לאביי – דבעי לאוקמה כר׳ יוסי ליתני הכא ויצאו ב׳ ראשים כאחד ואע״ג דמצומצמין אינהו דאפשר לצמצם חד הוא דקדוש דהא מיעט רחמנא הזכרים. ועוד הא אשכחן בברייתא דתני ויצאו ב׳ ראשים כאחד ריה״ג אמר שניהם לכהן שנאמר הזכרים לה׳: והא כי כתיב האי הזכרים לה׳ בקדושת הגוף כתיב והיכי מצי למילף לפטר חמור מיניה אלא משום שנאמר הזכרים לה׳ גבי בכור בהמה טהורה ילפינן נמי מיניה לפטר חמור ואם איתא דמתני׳ ר׳ יוסי היא ליתני נמי במתני׳ ויצאו אלא מדלא קתני ש״מ דלא ר׳ יוסי היא אלא רבנן ותיובתא לאביי:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush